קשה לכתוב בבמה זאת, הבמה הציבורית של האינטרנט, דברים אישיים. הרי מדובר באבי – מולידי. בפרט, שמדובר באתר האינטרנט של משרדו. דברים אישיים, רבים ונכונים נאמרו בהלוויה על ידי (לקריאת ההספד שלי בהלוויה לחץ כאן) וע"י חבריך הרבים. לכן,במסגרת זו, החלטתי לרשום על האובדן המקצועי-רוחני. לכל אחד היה את מאיר-ממי-הפלר שלו. עבורי הוא היה אב וסב [מיוחד במינו] לילדיי, אבל מעבר לכך הוא היה מנטור.

 

כבר בשנת 1999, בה התיישבתי על ספסל הלימודים באוניברסיטת חיפה, אבי התחיל למלא תפקיד חדש. אמנם, במהלך השנים, הגעתי למשרדו פעמים רבות. אם כילד קטן, אשר נפעם מאפשרויות היצירה במשרד: מספריים, מהדקים, מחוררים, וכמובן ניירת אינסופית... ואם כנער לעזור מדי פעם בפעם בסידור הגנזך (אוי איך הזחלת אותי בערמות אבק וחריוני יונים...). אולם, כסטודנט למשפטים הגעתי למשרד קיבלה גוון אחר.

כפי שאבי נהג עם כל [טרום] מתמחה, אשר נכנס בשערי המשרד, כך נהג גם עימי (עם פריבילגיות מסוימות). מההתחלה זרק לקלחת ונתן אחריות. מכתיבת כתבי טענות ועד הופעה בבית משפט. מפגישה עם לקוחות ועד הגשת בקשה לצו מניעה. אבי היה ידוע בכך שסמך על עובדיו והאמין בהאצלת סמכויות.

רק כך ניתן ללמוד! נהג לומר לי.

 

ואכן, כסטודנט למשפטים ולמדעי המחשב (התואר הנוסף שלמדתי במקביל) נשאבתי לעולמו המשפטי של אבי. האינטראקציה האנושית היא זו שמשכה אותי. אבי האמין במפגש הבינאישי וטען כי בבסיס עבודתו של עו"ד נמצאת אהבת האדם והזולת. כל יום דאג שאפגש עם אנשים חדשים, שונים בגיליהם, בדעותיהם, במקום מגוריהם ובעיסוקם המקצועי, עם סיפורים אישיים ומשפטיים מרתקים. אנשים שסומכים עליך שתעזור ותסייע להם מרכישת דירתם הראשונה ו/או פתיחת עסק חדש, דרך חוזים וצווי מניעה ולבסוף דאגה ליקיריהם (בצווי ירושה ואפוטרופסות).

ספק אם במלאכות אחרות יש סיפוק כזה או לכל הפחות את המפגשים הבינאישיים הללו.

 

ומעל הכל מנצח אבי בדרכו המיוחדת. נותן עצה כשצריך, גוער כאשר נדרש הדבר. יותר מכל אהבתי לגשת למשרדו (כעת משרדי). בערך ארבע פסיעות ואני יושב מולו. הישיבה החטופה מולו כדי לשאול ולהיוועץ. האם להגיש תביעה? האם להעלות טענה זאת או לשמרה לשלב מאוחר יותר? האם דיברת עם ההוא והאם חזרת להיא?

 

המילה מנטור מקורה במיתלוגיה היוונית. מנטור היה רעהו של אודיסאוס והוא שימש כחונך לבנו של אודיסאוס, טלמאכוס. בד"כ אדם משמש מנטור לאדם יחיד במשך כל תקופת חייו, אולם עבור אבי זו היתה דרך חיים מתמשכת.

אבי חנך עשרות מתמחים ומתמחות במהלך הקריירה שלו. חלקם הגדול המשיך לקרירות מפוארות במגזר הפרטי והציבורי. כעת שימש לי כמדריך וכיועץ. מלאכה זו לא הסתיימה בתום לימודיי האקדמיים ואף לא לאחר קבלת רישיון עריכת הדין. כל יום ויום שעבדתי עימו לימדני עוד ועוד. נדמה היה כי אבי מנסה להעביר לכתפיי ומוחי משלושים שנות הוותק שלו.

 

כה הייתי רוצה שמערכת יחסי המנטור-חניך ימשכו -- אולם הגורל רצה אחרת.

איבדתי את איש התשובות. היועץ. המנטור. אדם ששלט בשפה העברית הן בעל פה והן בכתב. עדות לכך הינה המשרד, המלא ביצירות כתובות שלך משנות ילדותך ועד יום לפני. מכתבים למערכת העיתון הזה, פניות לשר הזה, מאמר לעיתון ההוא ותשובה נמרצת לעו"ד ההיא. ניתן למלא כרכים על גבי כרכים (פרויקט שאני מקווה להוציא לפועל בעתיד). אך, הודות לחניכתך ובעיקר לעושרך המקצועי והעסקי, נשארתי עם הידע והתובנות המקצועיות והמשפטיות שכה דאגת להנחיל לי.

 

אני, כמוך, מאמין במילה הכתובה ולכן החלטתי, כי ההנצחה הטובה ביותר היא להעלות לאתר עדות כתובה מכתביך ומדברי ההספד שנישאו בהלוויה, באזכרה ובשבעה.

 

חיים ומוות ביד הלשון – משלי.

מתגעגע ואוהב,

בנך, איתי